התינוקות שלי...
 
 
מיכל היקרה,

ליווית אותנו בלידה הראשונה שלנו, היית איתנו שם כשהפכנו להיות אמא ואבא, ראית את רועי שלנו יוצא לעולם...

המסע שלנו איתך התחיל עוד לפני, בפגישות הכנה, במסז' (עד עכשיו הגוף נרגע כשנזכר בזה!), ואז הגיע יום הלידה... הידיעה שאת תהיי איתנו כשרק נבקש, העניקה לנו ביטחון וכך הצלחנו להעביר את רב הצירים בבית. כשהגעת אלינו הביתה, ביום שבת בשעה 5:00 לפנות בוקר, היינו כבר בתוך סערת רגשות הצירים ואם לא היית מלווה אותנו במכונית עד לביה"ח, מרגיעה כל הדרך ומחבקת, אני הייתי קופצת מהחלון!
כשהגענו, זוכרת? האחות בהתחלה לא האמינה לי בכלל שאני עוד שנייה יולדת לה במיון... חשבתי שאני חונקת אותה, אבל המבט הרגוע והשקט שלך לידי, נתן לי את היכולת לנשום, להסביר, ואז יחד עם כולם לגלות שאני בפתיחה 8!!! אמאל'ה!!!!!
ואז חדר הלידה, אמנם שם לא היה לנו הרבה זמן יחד (ואין יותר כיף מללדת תוך פחות משעה!), אבל גם שם, גם אז, היד שלך, החיוך, הנשימות ביחד... מה היינו עושים בלעדיך?!?
ומה שהכי הדהים אותנו, זה שזה לגמרי לא נגמר כאן... הליווי שלך, זה שהיה לך ברור שאת איתנו, מיד אחרי הלידה – עד שהעבירו אותנו לחדר, לא עזבת עד שלא הייתה בטוחה שכולנו בסדר... ואחרי שהגענו הביתה – הורדת את כובע הדולה ושמת את כובע יועצת ההנקה, כן, גם כאן, בזכותך – הצלחתי להניק אחרי כמה ימים קשים... עזרת לנו לבנות "סדר יום", עשית איתנו את האמבטיה הראשונה, הגעת בכל פיפס קטן שהייתי צריכה, התקשרת כל יום לברר שהכול בסדר... מיכל, היית פשוט מדהימה! הנתינה שלך מכל הלב, החיוך הרגוע, האנרגיה והביטחון, היכולת שלך להעניק אבל לא על חשבון אחרים (טל, המיילדות...). חווית הלידה שלי הייתה מדהימה, הרבה זה בזכותך!
והכי כיף, שגם כאן זה לא נגמר! מפגש משותף כמה חודשים אח"כ בקורס בייבי יוגה – יווו כמה שהיה לנו כיף!
מיכל, אף פעם לא מיותר להגיד שוב תודה...
ברור לך שאת הראשונה שתדע בפעם הבאה שתוכלי לסגור לעצמך ביומן...

אנחנו כולנו אוהבים אותך המון,
רועיקי,טל ושירי
 
     

 
     
אז כמעט שלושה חודשים אחרי, ועדיין קשה למצוא זמן פנוי לשבת בשקט ולכתוב שורות אלו (לא שאני מתלוננת חלילה) . אני משתפת בחוויה האישית שלי בתקווה שהדבר יוכל לעזור לכן נשים הריוניות יקרות לקבל החלטות.

כשהייתי בהריון לא ידעתי הרבה על הריון, לידה ומה שמצפה לי אחרי, אבל כן ידעתי דבר אחד חשוב: אני רוצה לעשות הכול כדי ללדת לידה פעילה וטבעית. כזו שבה אני פועלת ונמצאת בשליטה, ועוזרת לילדי לצאת אל אוויר העולם. אז בהתלהבות רבה קראתי ספרים, עשיתי יוגה, צעידות ומה לא... הכול כדי להיות מוכנה לחדר הלידה הטבעי הנכסף. ככל שעברו חלפו השבועות הבנתי שחדר לידה טבעי אומנם נשמע נהדר וקסום, אבל הדרך אליו לא קלה בכלל ( לפחות במקרה הספציפי שלי). וגם אם הכול יהיה תקין ואכן אוכל ללדת בחדר הלידה הטבעי, פתאום הבנתי שאת העבודה הקשה ביותר- לעבור את הצירים המקדימים, עד הרגע המיוחל בו אגיע לפתיחה מתאימה שבכלל תאפשר להיכנס לחדר הלידה, אצטרך לעשות בעצמי! ומה אני לעזאזל כבר מבינה? (או בעלי) ?!

לכן, החלטתי שאולי כדאי גם לבדוק את נושא הדולה. אני הראשונה מבין חברותיי ללדת, כך שלא היו לי המלצות מחברות שהתנסו בכך. התחלתי לקרוא ולחקור באינטרנט כדי להבין מה היא בכלל דולה ומה תפקידה. הרעיון שמישהי תעזור לי מבחינה פיזית ונפשית להעביר את מהלך הלידה ואת הצירים הממושכים, עד שאוכל להיכנס אל חדר הלידה נשמע לי ממש לא רע (וגם לבעלי) ואפילו רצוי, כי במקרה שלי נוכחות של אימא בזמן הצירים ממש אבל ממש לא באה בחשבון
אחרי חיפושים ושיטוטים באינטרנט, מצאתי את מיכל. כבר בשיחה הטלפונית, הרגשתי שיש חיבור טוב בינינו. היא הייתה לבבית ומסבירת פנים , הסבירה לי כל מה שרציתי לדעת, וגרמה לי להרגיש הכי בנוח בעולם. כשהתקרב מועד הלידה מיכל הגיע עם אקססוריז מפנקים ביותר אליי הביתה והעניקה לי מסאז מפנק ומרגיע, ובכלל בשבועות האלו שלפני הלידה ( שמרגישים כמו הריון שלם) היא הייתה שם בשבילי בכל רגע, הרגיעה ועודדה, תמכה וסיפקה מידע חשוב. עבור כל שאלה ותהייה היא הייתה זמינה והסבירה לי כל מה שעליי לדעת.
ובסוף, כן כן, הגיע הרגע המיוחל- חדר הלידה, שם מיכל עשתה לא פחות מאשר עבודה מדהימה. לאורך 30 שעות הצירים, מיכל תמכה וליוותה, עיסתה, הצחיקה, השרתה בטחון עליי וגם על בעלי היקר שאמר: "אני לא יודע מה היינו עושים בלעדיה". היא הייתה שם עבורי ולא פחות חשוב מכך, גם עבור בעלי. מיכל סיפקה לי את חווית הלידה הטבעית שכל כך ציפיתי לקבל, ועשתה הכול על מנת שאלד בדרך בה חפצתי. ( כך שלא התבאסתי על ההחלטה לוותר על חדר הלידה הטבעי) ולא פחות חשוב, גם לאחר הלידה מיכל הייתה שם ועודנה נמצאת עבורנו בכל שאלה או בעיה. מגיעה לבקר בעת הצורך, ומתעניינת כל הזמן כיצד מתקדמים העניינים.

אנו ברי מזל שהכרנו את מיכל, ועל כך שליוותה אותנו בחדר הלידה. מילותיו של בעלי: "בלי מיכל, אני חושב שהייתי מתחרפן".
אנו ממליצים בחום רב לקחת דולה לחדר הלידה, וכמובן שבאופן ספציפי על מיכל המ-ד-ה-י-מ-ה!!!!
 
     

 
     
למיכלי המדהימה,

עברו כמעט 4 שבועות מהחוויה ה- עוצרת הנשימה, אינטימית, עוצמתית, טבעית, יצרית ומרגשת שעברנו שנינו, כשאת לצידנו בכל רגע...


יש פעמים מעטות בחיים בהם אתה חווה חוויה כל כך פרטית וכל כך קסומה ומלאת פלא, שאתה מרגיש בנוח לחלוק אותה עם אדם שעד לא מזמן כמעט שלא הכרתם. את כנראה אדם מיוחד מאד, שמצליח להיכנס עמוק ללב וחזק לנשמה כבר מהרגע הראשון.
מיכלי העברת אותנו מסע,
מסע של למידה, תבונה, רגישות, רוגע, התכווננות, התבשלות והתבגרות, אל עבר הדבר היקר לנו מכל- דרור הקטנה.
את הליווי המסור והמקצועי שהענקת לנו, אנחנו מעריכים ומוקירים בכל רגע, בכל הזדמנות.
מי כמוך יודע שבביה"ח יכולנו, בלעדייך לחוות באותו ערב חוויה של בדידות גדולה וחוסר וודאות, ואת בתוך הכאוס והרעש ייצרת עבורנו בועה ייחודית של שקט וביטחון.
את עבורנו קודם כל מורה- מורת דרך בעולם ההורות..., אך גם חברה, יועצת חכמה ומשענת אמיתית.
רוצים לומר לך תודה גדולה,
מבחינתנו אי אפשר היה לעבור את זה כך, כמו שזה היה- בלעדייך.
מאחלים לך ולזוגות יולדים רבים שיזכו בך ובידייך הנאמנות.

אוהבים ומעריכים,
חן ואיתי
וגם דרור הקטנה, שהגיעה כמתנת חג - 3/9/13, ערב לפני ראש השנה.
 
     

 
     
הפוסט הזה הוא בעיקר למחפשות דולה או יותר נכון - המלצות על דולה

אז ככה- אני ארבעה חודשים אחרי לידה, 02:00 בלילה ולא, אני לא ערה בגלל הבייבי המתוק שהצטרף למשפחה אלא בגלל כאבי גב בעלי חזר מבילוי עם חבר שאשתו בהריון והחבר אמר לו שהוא רוצה לקחת דולה אז מחשבותיי התחילו לנדוד- איך אני משכנעת אותה לקחת את מיכל?? יש כ"כ הרבה סיבות שאמרתי לעצמי שעדיף לדבר אתה בטלפון ולהסביר על כל התהליך מאשר להתחיל לכתוב... ואחר כך חשבתי לעצמי שאולי כדאי שעוד נשים ידעו.
אז ככה, עזבו שמיכל נמצאת שם לא רק ללידה עצמה אלא גם לכל המסביב (לפני ואחרי) וזה בזכות הנתינה האין סופית שיש בה והידע הרחב שרכשה בכל הקשור לתחום (תומכת לידה כמובן, עיסוי נשים הרות, הומאופתיה, יעוץ הנקה והנה עכשיו גם נכנסת לשחיית תינוקות). אבל האמת? הכי חשובה היא הרגישות וההקשבה שהיא מגלה! היא תשים לב לכל דבר שאי פעם תציינו בפניה, היא תמיד תכבד את המקום שלכם בנפרד וכזוג! היא לעולם לא תכפה את דעותיה ותמיד "תזרום" עם הדעות והבקשות שלכם- ואין דבר החשוב מזה! אין לי ספק שגם בלידה הבאה מיכל תהיה שם!

מצרפת תמונה של הבייבי כמה שניות אחרי שיצא וזה באמת רגע מרגש ומדהים! אבל חשוב לא לשכוח שיש מישהי שעשתה הכל בכדי שיהיה לי כמה שיותר קל להגיע לרגע הזה.
 
     

 
     
החיבור שלי עם מיכל היה מיידי

הייתי בתחילת ההריון השלישי שלי, ללא שום כוונה לקחת תומכת לידה. הרי כבר ילדתי פעמיים ויש לי ניסיון. אבל אחרי מפגש אחד עם מיכל ידעתי שאני חייבת שהיא תהיה איתי בלידה.
 
המפגשים לקראת הלידה היו נעימים ומענגים. המפגש הראשון היה יחד עם בעלי שבתחילה כלל לא הבין איך מכניסים אדם נוסף למקום כל-כך אישי, אחרי הפגישה איתה כבר לא היה צריך להסביר וגם הוא בעצמו ציפה לעבור את החוויה כשהיא לצידנו. המפגש השני היה מענג ממש, קיבלת עיסוי ורפלקסולוגיה מפנקים ומרגיעים שרק הגדילו את הציפייה.
 
לפני הלידה בפועל מיכל היתה בכוננות גבוהה, (לאור זה שנשלחתי 4 פעמים לחדר לידה). ביום הגדול היה ברור שנצטרך לעבור זירוז וכל החלומות על לידה טבעית נעלמו. מיכל היתה בהיכון לאורך כל אותו יום, במהלכו קיבלתי ממנה המון הודעות SMS עם טיפים והצעות איך ומה כדאי לעשות כדי לשפר את המצב.
 
לבסוף, אחרי יום מאוד ארוך, התחילו צירים. התקשרתי אל מיכל והיא מייד יצאה לדרך. לפני שהועברתי לחדר לידה היא כבר היתה לידי כשאני במקלחת תחת זרם מים חמים והיא מעסה אותי בגב. כשנכנסנו לחדר לידה היא זיהתה את המיילדת שלי שקיבלה אותה בחיבוק ושמחה רבה. מייד החלו ההכנות ללידה כשהצוות הרפואי החל בקבלה מיכל עמדה לידי מעסה אותי ו"מיישרת" קו עם המיילדת לגבי איך ומה אני מעדיפה שיהיה במהלך הלידה כי לי כבר כאב כל כך שלא יכולתי לדבר.
 
האפידורל לא עבד על צד ימין ולכן כאב מאוד, אבל הלידה היתה מהירה, והסתיימה ללא תפרים בזכות השמן שהמליצה מיכל להביא.
מייד לאחר שהועברתי לחדר התאוששות, מיכל דאגה להביא לי ולבעלי כוס תה חם ומתוק ושלפה חטיפי אנרגיה ושוקולדים מהתיק שהיו בדיוק מה שהיינו צריכים באותו רגע. לאחר שהצוות הרפואי  יצא, מיכל החשיכה את החדר סגרה את הדלת והחלה בעיסוי ורפלקסולוגיה שהביאו אותי להרגשה של ריחוף. כל הכאב, הקושי והעייפות נעלמו ואני שקעתי לתוך ענן מתוק.
 
אז תודה מיכל על כל מה שהבאת איתך בדרכך המיוחדת, על הביטחון, הידע, הרוגע והנועם.
 
בברכה - סיגל ואריאל כנפו
   
     

 
     
מיכלי היקרה שלנו,

התלבטנו רבות אם לקחת דולה או לא.

אני הייתי בטוחה שכן, ג. לא הבין למה זה נחוץ. החלטנו בכל זאת "לבדוק את השטח" ולהיפגש עם שלוש דולות.
איתך הפגישה התפספסה כמה פעמים בגלל הכדורסל של ג. ובגלל לידה אחרת ואנחנו בינתיים החלטנו שניקח את אחת הדולות האחרות שפגשנו. הזמן עבר, ובזמן הזה פתאום אני החלטתי שאני בכלל לא רוצה דולה. חששתי שהיא לא תדע לקרוא אותי, לא תיתן לי את ה"ספייס" שאני כל כך צריכה ברגעים שאני כאובה, לא תתאים לטנגו הזה. אמא שלי שכנעה אותי בכל זאת להיפגש עם עוד דולה ואז להחליט. היות ואותי לימדו שמקשיבים להורים (כי בינינו, הם תמיד צודקים) נפגשנו איתך.
אחרי פגישת היכרות עם הבריזה במרפסת, גבי הסתכל עלי ואני עליו והבנו שעלייך לא נוותר.

הזמן חלף, הבטן כבר התחילה לגדול, המועד התקרב, אבל הקטנטונת לא רוצה להתהפך (ועל זה נאמר בעתיד, שכבר מהבטן היא ניהלה את העולם לפי איך שהיא רוצה). בשבוע 37+ החלטנו ללכת להיפוך. אחרי לא מעט מאמצים זה קרה והיא התהפכה.
מלאת שמחה הודעתי לך ואת, עם הידע העצום שלך נתת טיפים. אמרת שכדאי לעלות במדרגות. כנראה שלא ממש ידעת עם מי יש לך עסק פה ואני התחלתי לעלות בחודש תשיעי כל יום 6 קומות ולהמשיך בהליכות (הרי ללידה פעילה צריך להיות פעילים גם לפני, לא?!).
הזמן עבר, התקרבנו למועד, ולה חמים ונעים בפנים. התלבטנו איתך מה לעשות, ואת הגעת להרגיע. פתחת את מיטת הטיפולים ואמרת, אם היא מוכנה היא תבוא עוד 48 שעות, אם לא- לפחות נרגעת. הטיפול היה מדהים, השיחה שאחר כך הייתה לא פחות מדהימה ותומכת ובה גיליתי שמי שעומדת מולי היא לא רק דולה מדהימה, אלא גם אמא ואישה מדהימה. גיליתי אדם עם כל כך הרבה נתינה, כל כך הרבה אהבה וכל כך הרבה נקודות דמיון אליי. הרגשתי שיהיה לי תמיד למי לפנות...

השעות עברו והצירים סירבו להגיע. כ-36 שעות אחר כך קיבלת SMS "ערה?", לי התחילו לחצים אבל התעקשתי שאלו לא צירים. את אמרת לי לנוח ולשתות קצת יין..  הבעיה היא שסבתא שלי לימדה אותי שלנוח נחים בקבר, אז הלכנו בנוהל שישי בבוקר לארקפה, משם לקניות, חזרנו הביתה וסידרתי וניקיתי. ראינו טלוויזיה וביקשתי מג. שיכין ארוחת ערב. הלחצים גוברים, מתחילים כאבים. אני מתעקשת שאלו לא צירים. גבי לוחץ ומחליט להתקשר אלייך. את מציעה ללכת למיון לבדוק ואני מתעקשת שלא, כי דבר אחרון שבא לי לשמוע זה "לכי תעשי סיבוב", הרי כל ההריון עשיתי סיבובים... אז הצעת את דרך הפשרה ללכת למוקד. אנחנו יוצאים למוקד ואת מסמסת לי שאת בדרך אלינו. אני מתעקשת שלא תבואי כי חבל על הנסיעה, הרי במילא תצטרכי לחזור. ואת, את מודיעה שאת בדרך ואם צריך תחזרי. המוקד סגור. אני כבר עצבנית וחסרת סבלנות. מחליטים להתקרב לתל אביב. ככל שמתקרבים, הכאבים גוברים, אבל אני עדיין מסרבת להשתמש ב-TENS מתוך חשש לכאב של הצירים האמיתיים. מגיעים למיון. האחות בודקת פתיחה. את בלידה היא מודיעה לי. מעלים אותי לחדר לידה ותוך כמה דקות דופקת על הדלת המושיעה, את. תוך כמה דקות העניינים נרגעים ואני, אני יודעת שאני בידיים טובות. ישר למקלחת, מוציאה לי את הכפכפים שלך, מרגיעה ועוזרת. תוך 3 וחצי שעות הקטנטונת בחוץ והחיים שלנו משתנים...
גם כשבחדר לידה, לאחר הלידה, הדברים קצת משתבשים את נשארת. לא עוזבת. ואני מתעקשת, "מיכל מאוחר, תלכי לישון. לא ישנת". ואת, את לא זזה ממני. לא עוזבת אותי. נשארת עם ג. ועכשיו תומכת בו. את לא עוזבת, אפילו לא לדקה. מחכה עד שאצא מההתאוששות, רק כדי לוודא שהכל בסדר. גם אז בקושי עוזבת...
אבל מיכלי יקרה שלנו, גם אם פיזית בסופו של דבר הלכת, מאותו היום את חלק מחיינו, חלק בלתי נפרד מאיתנו.
 
עבר כבר לא מעט זמן מאותו יום שליווית אותנו ברגע המרגש ביותר בחיינו...
   
     

 
     
למיכל המקסימה והיקרה
 
תודה רבה על הכל
על עיסוי,על תמיכה,על עידוד
על עזרה בלחיצות,על זירוז הלידה
על הרצון הטוב
על עוגה טעימה
ועל השתתפות בשמחתנו
 
בלעדייך הכל היה נראה אחרת.....היית מקסימה.
 
נחי ואתי
פברואר 2009
   
     

 
     
למיכל,

היי! מה העניינים? סליחה שטרם הספיקותי לכתוב לך עד כה, אני פשוט רואה כל יום לנגד עייני ערימות של כלים, צעצועים ושל כביסה לעשות ולקפל, ובין לבין גם להניק לטפל באיתן המתוק, ועד שאני מסיימת הכל אני כבר צריכה לקחת את יילדי מהגן, אך קיבלתי היום החלטה שכבר אי אפשר לדחות ולדחות אז התיישבתי לי היום והתחלתי לכתוב לך כמה מילים, אז ככה יצא לי....(אני מקווה שכיוונתי לסוף דעתך...)
 
כשהתחלתי לחפש דולה, זו היתה בשבילי משימה לא פשוטה, זו היתה פעם ראשונה שקיבלתי החלטה שאני רוצה מישהי שתלווה ותעזור לי בלידה.
בלידות הקודמות הייתי ללא אפידרול, ועברתי לבד את הצירים, הכאבים וחוסר אונים שאין מישהו שיכול לתמוך, לייעץ, לעזור ולהבין את הכאב, (ועד כמה שבעלי היקר ניסה, הוא רק הסתכל עלי בחוסר אונים גדול עוד יותר ולא כ"כ ידע מה לעשות...).
אז ככה הגעתי למיכל, לאחר חיפושים רבים של תומכת לידה, ובשיחת טלפון הראשונה ישר התחברתי אליה, וידעתי שזה מה שחיפשתי. אני ובעלי הגענו לפגישת הכרות, והיה לי כל כך ברור שאת מיכל אני לוקחת!  הרוגע, ההתעניינות והחום האמהי שלה פשוט הקסימו אותי.
זו לי היתה הלידה הראשונה שסוף סוף הרגשתי שיש מישהי שמלווה אותי לאורך כל הדרך. מיכל עזרה לי גם פיזית, במגע ובעיסויים, בטעימות למיניהן שהמתיקו אותי ואת בעלי, ועזרה גם נפשית, ברוגע, בהבנה, ובשיתוף פעולה מלא איתי, עם המיילדת וצוות הרופאים.
אז אם אתם מתלבטים, תתקשרו למיכל, ואני מבטיחה שלא תפסידו. כי מיכל היא אישה מדהימה,אמהית,מקצועית מאוד ובראש טוב! 
 
שיהיה לך חודש טוב של ניקיונות בשמחה אמיתית ואביבית....
מהודיה פלד
   
     
     
     
 
 
מיכל בן יעקב - דולה |  הכנה וליווי בלידה, הדרכת הנקה, עיסוי תינוקות, בייבי ספורט ושחיית תינוקות  |  נייד: 054-2207162 Design: Edna Ricklin's Studio
   
לייבסיטי - בניית אתרים